פעם לכלבים שלנו היה תפקיד מאוד מוגדר – הם חיו בחצר , שמרו מפני פולשים ומזיקים, צדו
הם היו צריכים להיות יעילים. צייתנים. לקחת תפקיד.
אחרת הם פשוט לא היו איתנו כי לא היה בכך צורך.
זמנים השתנו, כלב הוא כבר לא רק כלי עבודה (בטח שלא העירוניים מבינהם), הוא בן משפחה, בן לוויה.
ולכן גם מטרת האילוף היום כפי שאני רואה אותה היא אחרת.
אילוף כלבים בשבילי זה לימוד הכלב כיצד להפוך לפרטנר שלנו לחיים
שלא נצטרך לפקוד עליו ולקחת על עצמנו את תפקיד ה"שוטר", כי זה פשוט מוציא את כל הכיף מהקשר. לשני הצדדים.
אני רוצה לבנות שיתוף פעולה מהנה וזורם ביננו שמושתת על כבוד הדדי ואמינות.

חשוב לי להעלות נקודה רגישה וחשובה – ענישה עובדת!

היא עבדה במשך עשרות שנים , והיא עובדת עד היום.
אם לא תעשה כדבריי – תקבל עונש, הידוע גם בשמו-'תיקון' (פיזי ברמה כזו או אחרת/מילולי)
וככל הנראה בפעם הבאה שאני אבקש משהו אתה תהיה יותר קשוב כדי להימנע מהעונש.
כך או כך אפשר להגיע לתוצאות.
אבל האם רק התוצאה חשובה?
מה עם הרגש בו נמצא הכלב כאשר הוא מבצע את ההתנהגות שאנחנו מבקשים ממנו?
מה שפת גופו משדרת, האם הוא רוצה לשתף איתנו פעולה,
או האם הוא רק רוצה להימנע מהעונש שלנו – והיה מעדיף אם תינתן לו האפשרות להמשיך בעיסוקיו ?
איפה נמצאת ההנאה הכי גדולה של הכלב שלנו?
כשאנחנו מענישים אותו- לא איתנו. זה בטוח.

ולכן התהליך מבחינתי הוא הכי חשוב כי הוא משפיע באופן ישיר על התוצאה ועל איך שהיא נראית בפועל

בין אם הכלב מושך/לא מגיע כשקוראים לו/קופץ על אנשים/אוכל מהרצפה ועוד ועוד.. הכלב רואה בסביבה שלו כמעניינת ומתגמלת והוא מעוניין באינטראקציה איתה.
המטרה שלי היא לא להעניש כלב על פעולות נורמליות לחלוטין שהוא עושה (כי מי לא ירצה לעשות דברים שנעימים ומועילים לו?)
אם אני אעניש את הכלב שלי, רק הוכחתי לו שהסביבה אכן יותר מתגמלת ומעניינת ממני.
הסביבה להבדיל ממני לא נוזפת או מענישה אותו, להפך, שם יש המון חיזוקים.
ולכן הכלב שלי ימשיך לנסות לבחור בה במקומי.

העובדות בשטח הן כאלה:

כשכלב מבצע כדי לא להיענש –
הביצוע שלו תמיד יהיה מינימלי. הכלב יעשה את המינימום הנדרש כדי להימנע מהעונש.
כשהכלב מבצע כי הוא למד ששיתוף הפעולה נעים לו והוא לא מונע ע"י הרצון להתחמק מהעונש –
הביצוע שלו יהיה מקסמילי. הכלב נהנה מההתנהגות, נהנה מהאינטראקציה איתנו.
הוא לא מבצע כי הוא מפחד, אלא כי פיזית ונפשית הוא מעוניין בכך.

מתקשים להאמין? זה ככה בדיוק גם אצלנו…

כמה מכם מגיעים למצלמת מהירות ומאטים את המינימום הנדרש כדי להימנע מעונש? (דו"ח)
וברגע שעברתם את המצלמה אתם נותנים שוב גז , נכון ?
לזה בדיוק התכוונתי כשכתבתי שהביצוע תמיד יהיה מינימלי כשמעורבת ענישה.
אף אחד מאיתנו לא יצא מגדרו כדי להימנע מעונש. ובטח שלא יזום ויגדיל ראש.
ענישה עובדת בטווח הקצר. זה כן. אבל אנחנו תמיד ננסה למצוא פירצה או דרך להמשיך בהתנהגות שלנו ולהתחמק מהעונש.

ובדיוק כמונו גם הכלבים מבינים זאת

כמה פעמים –
צעקתם על הכלב שלכם – והוא הפסיק. אבל למחרת הוא שוב עשה את מה שעשה?
משכתם לו בקולר כשהוא משך – והוא האט. אבל כמה צעדים אחרי זה הוא משך שוב?

לענישה יש תופעות לוואי קשות

1. ענישה מורידה עוד יותר את המוטיבציה לשיתוף פעולה , מוטיבציה שמלכתחילה לא היתה גבוהה אחרת הענישה לא היתה נחוצה .

2. ענישה מקושרת למעניש ולכן האמון כלפיו נשבר לרסיסים ויותר מזה – הכלב לומד לפחד ממנו. אמון שבור לא ניתן "להדביק" חזרה, אמון אפשר לשקם, אבל הוא לעולם לא יהיה כמו שזה היה יכול להיות בהתחלה.

3. ענישה לא נותנת אלטרנטיבה – היא לא אומרת לכלב מה עליו לעשות. היא רק אומרת לו ממה כדאי לו להימנע.
אבל הכלב לא מסיק מכך כיצד הוא אמור כן להתנהג , יש כל כך הרבה אופציות, בהיעדר אלטרנטיבה ברורה לכלב אנחנו מעמידים אותו כל פעם מחדש לכשלון.
כלב שמפחד לנסות התנהגויות חדשות , כי כל טעות קטנה עלולה לזכות אותו במשיכה בקולר/מכה/צעקה, הוא כלב שהופך להיות סגור ומופנם.

4. ענישה רק משנה את ההתנהגות הנראית לעין – היא לא משנה את הרגש.
לדוגמא: כלב שמפחד מאנשים זרים ולכן תוקף, קיבל 'תיקונים' בעת מעשה שדיכאו את התוקפנות כי כעת הכלב מפחד לתקוף.
כלפי חוץ הבעיה נפתרה! הכלב לא תוקף. אבל בתוך תוכו הוא עדיין מפחד.
הכלב עדיין מרגיש צורך לתקוף אבל כעת הוא מפחד להביע זאת בנוכחות הבעלים
מה יקרה כשהוא יהיה משוחרר או רחוק מהבעלים?
מה יקרה כשהפחד ימשיך להתבשל והרצון להגיב ולתקוף יעלה על הרצון להימנע מהעונש?

5. ענישה עלולה להחמיר את הבעיה.
מבחינה מדעית , כלב שמפחד מגירוי (למשל אנשים זרים מהסעיף הקודם) ונענש בנוכחותו פעם אחר פעם – האם הפחד שלו מול הגירוי יפחת או יגבר? וודאי שיגבר.  הכלב עוד יותר יקשר אליו דברים רעים.

6.  ולמרות כל אלו, למה בעצם אנחנו ממשיכים להעניש? כי ענישה מחזקת את המעניש! אותנו.
כשאנחנו מענישים אנחנו למעשה נותנים פורקן לכעס ולתסכול שאנחנו חווים לנוכח אי הצלחת הכלב שלנו, אי הצלחה שאנחנו משייכים לעצמנו ורואים בה ככשלון אישי שלנו או לחילופין אכזבה מהכלב שלנו שלא עמד בציפיות הגבוהות שהצבנו לו.
כשאנחנו מענישים אנחנו מנתבים את הרגש השלילי שלנו הלאה או במילים פשוטות "מוציאים את העצבים"  ומרגישים הקלה מיידית!
זה החיזוק שלנו שמגיע בעקבות העונש שנתנו, וזו הסיבה שאנחנו נופלים במלכודת הזו פעם אחר פעם.
במקום לשאול את עצמנו:  "מה בתהליך א-נ-י עשיתי לא נכון?", "איך א-נ-י יכול לעזור לכלב שלי להצליח?"

יש דרך אחרת.

העולם האנושי שלנו מורכב מהרבה עונשים לצד מעט מידי חיזוקים עוד מילדותינו.
זה מה שאנחנו מכירים ולזה אנחנו מורגלים להתייחס.
להגיב לדברים הרעים, כמעט ולא לחזק את הדברים הטובים שאותם אנחנו לוקחים כמובן מאליו.
לדוגמא: אם אתה מאחר לבית הספר – אתה ננזף.
אבל נסו להיזכר במקרים בהם הגעתם בזמן לכיתה, האם קיבלתם על כך מילה טובה מהמורה?
וודאי שלא. למה לשבח אדם כשהוא מתנהג "כמו שצריך?" (-למה לא בעצם?)
פעם אם ילדים הפריעו בכיתה הם היו נשלחים לפינה ובעבר הלא רחוק מידי – גם מוכים ע"י סרגל.
לאט לאט העולם האנושי מתקדם. המודעות לשיטות החינוך עולה.
כי מבינים שענישה אינה נותנת לנו את התוצאה האידיאלית.

אין שוני ביננו ובין הכלבים, גם אותם אנחנו מחנכים וגם שם אנחנו צריכים לצעוד קדימה ולא להישאר מאחור.

ואם כבר ציינתי באחת הפסקאות הראשונות שמרבית ההתנהגויות של הכלבים הן נורמליות לחלוטין מהיותם כלבים,
שנובחים, מושכים, רודפים, לועסים ומתנהגים כמו שטבעי לכל כלב להתנהג.
בסופו של דבר אנחנו מעוניינים לחנך אותם בעיקר לנוחיותינו.
אז מן הראוי שנעשה זאת בצורה הכי מכבדת שאפשר.

אשמח לשמוע את דעתכם ולענות לשאלות בנושא

• אודות עורכת התוכן
• פוסטים אחרונים

ליטל לוק

אני ליטל, מאלפת ומטפלת בבעיות התנהגות בכלבים
⇒ אתם מוזמנים לקרוא מידע נוסף אודותיי ע"י לחיצה על התמונה

אשמח לענות לכל שאלה בתגובות למאמר ממש כאן למטה
או בטלפון 052-6900183 🙂

פוסטים אחרונים מאת ליטל לוק (הצג הכל)

• הרגלה לטיפוח וטיפול בכלב - 12 במאי 2019
• איך להקל על הכלב אצל הוטרינר – מאמר חשוב לכל כלב - 17 באוקטובר 2017
• כלב חדש בבית – 6 כללי יסוד חשובים להתנהלות עם כלב חדש - 13 בפברואר 2017